עיון חוזר בהחלטת בימ"ש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים -נדחה

עיון חוזר בהחלטת בימ"ש זה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

המבקש מואשם בכך כי ביום 14.9.07 פרץ את מכשול התפר באזור ענתא, יצא דרך פרצה זו מהאזור, ואף ניסה להימלט כאשר הבחין באנשי כוחות הביטחון שביקשו לעוצרו.

בימ"ש קמא סבר כי בנסיבות המקרה יש להורות על שחרורו של המבקש בתנאים. על החלטה זו הוגש ערר התביעה אשר נדון, עפ"י בקשת המבקש (המשיב בערר) מבלי שהיה מיוצג. ביהמ"ש הצבאי לערעורים קיבל את ערר התביעה, תוך שציין כי מתקיימת במקרה זה חזקת מסוכנות המצדיקה את מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. עם זאת, לנוכח היעדר הייצוג, קבע כב' השופט אל"ם א' נח כי אם ימנה לעצמו המבקש סנגור, זה יוכל לבקש דיון נוסף בהחלטת המעצר אשר יתקיים בפני בימ"ש זה.

ואכן, המבקש מינה לעצמו סנגור שהניח בפניי את הבקשה הנוכחית, לפיה היה מקום לדבוק בהחלטת בימ"ש קמא, לאור עברו הנקי של המבקש והיעדר מסוכנות. כן הפנה הסנגור לעובדה כי המבקש שוהה מזה כחודש במעצר, ובהתחשב בפרק זמן זה מן הראוי היה לאפשר חלופת מעצר.

התביעה הצבאית התנגדה לבקשה, תוך שציינה כי החלטת כב' השופט נח תואמת את ההלכה שנקבעה, בשורה של החלטות, ע"י בימ"ש זה.

דין הבקשה להידחות. כפי שהבהרתי בדיון, ההלכה בדבר קיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות בכל הקשור לחציית גדר ההפרדה והיציאה מן האזור, מבוססת היטב בפסיקת ביהמ"ש הצבאי לערעורים (ראה ע"מ איו"ש 3246+3251/05 התוב"ץ נ' סמארה, ע"מ 1298/06 התוב"ץ נ' אסלמיה, ע"מ 2358+2359+2361/06 אל עלאמי נ' התוב"ץ, ע"מ 3605+3607/06 עומר ואח' נ' התוב"ץ, ע"מ 3097+3099+3100/07 התוב"ץ נ' חשוייה ואח', ולאחרונה ע"מ 3999/07 התוב"ץ נ' בדר).

עפ"י הפסיקה האמורה, כל מעבר דרך גדר ההפרדה על מנת לצאת מן האזור מקימה חזקת מסוכנות. אין צורך לומר כי מקום בו אדם מנסה אף להימלט מפני אנשי כוחות הביטחון, מתעורר לעיתים חשש להימלטות מפני אימת הדין.

הנסיבות העומדות לזכותו של המבקש, קרי עברו הנקי והעובדה כי מדובר ככל הנראה במעידה חד פעמית על רקע מצב כלכלי קשה של המשפחה, אינן יכולות לסתור את חזקת המסוכנות האמורה. ההיפך הוא הנכון, משלא התבטל המניע לביצוע העבירה, ישנו חשש ממשי כי המבקש ינסה לחזור לסורו. אשר על כן, לא היה מקום לשחרור המבקש ע"י בימ"ש קמא ואין לי אלא לחזק את קביעותיו של כב' השופט נח בעניין זה.

אמת, העובדה כי המבקש נתון מזה כחודש במעצר מבלי שהחל משפטו, מן הראוי כי תילקח בחשבון. יחד עם זאת, לנוכח רמת הענישה אותה קבענו בעבירות כגון אלה בהן מואשם המבקש, אין לקבוע כי תקופת המעצר עד כה עולה על המידה.

בנסיבות אלה, יש לדחות את הבקשה כאמור.

בשולי החלטתי, אעיר כי מוטב לו היה ממנה ביהמ"ש סנגור למבקש, חלף הפיתרון אותו בחר, כאשר דן בערר לגופו של עניין תוך מתן זכות לעיון חוזר, אשר הבסיס החוקי לה אינו מוצק.

ניתנה היום, 29 באוקטובר 2007, י"ז במרחשוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: